* מאת: עו"ד אברהם פכטר
החלטת בג"צ ברוב של 6 נגד 1 - בדבר רישום בני זוג מאותו מין כנשואים, בתעודת הזהות - לא היתה צריכה ליפול כהפתעה רבתית. בג"צ בהחלטותיו החריגות בשנים האחרונות, מוביל קו של התנתקות חד צדדית וכרסום בצביונה היהודי של המדינה. אסור לשכוח ולהתעלם מהמסורת היהודית, מהדת היהודית, מהאמונה הדתית ומהעובדה שמדינת ישראל הוקמה, כפי שמופיעה גם במסמך "הכרזת העצמאות" כמדינה יהודית ציונית דמוקרטית, לעם היהודי בישראל ובגולה.
פירוש הדבר, שיש להתחשב במסורת ישראל באמונה וברגשות של ציבור דתי, מאמין ומסורתי גדול בארץ והתפוצות.
את דעתי על הכיוון שמוביל בג"צ, בהחלטות שנויות במחלוקת, בהן גובר הרצון להיות ככל העמים, לאמור: חברה נאורה ליברלית ואוניברסאלית, הפועלת לפי קודים בינלאומיים ועקרונות המקובלים על האינטליגנציה הגלובלית שחלק משופטינו העליונים ובראשם הנשיא ברק היוצא אוהבים להתחכך בהם.
הדבר בא לידי ביטוי, בכמה וכמה פסקי דין עקרוניים אותם הוביל הנשיא ברק, ובמיוחד פסק הדין בעניין חוק האזרחות שכולל בתוכו את זכות איחוד המשפחות של ערבי ישראל המתחתנים עם פלסטינאים, בהם קבע העליון ברוב של קול אחד נגד הקו של הנשיא ברק (שהיה כמובן בעד) ודחה את העתירה למגינת ליבו.
הנשיא ברק, לאור עמדת שופטי הרוב, שטענו שיש להכניס שינויים בחוק האזרחות, ולאור עמדת המדינה שהצהירה שאכן יוכנסו שינויים, עם תיקונים הומניטאריים - פירש זאת כניצחון עבור עמדתו הליברלית הנאורה ומיהר לשלוח במייל את פסק הדין לחבריו באוניברסיטאות העולם, עם הסברים והתנצלויות.
כתגובה לפסק דין זה, כתבתי כי דחיית העתירה היא ניצחון לפרשנות שמעמידה בראש מעייניה את טובת המדינה וביטחונה - וכי חוק האזרחות הוא למעשה "גדר הביטחון המשפטית" של המדינה ליד גדר הביטחון מבטון (ראה מאמרי "חוק האזרחות כגדר הביטחון המשפטית).
עיקר הדגש ניתן לעובדה שאישור העתירה היה למעשה מאשר את "זכות השיבה" בצורה זוחלת ע"י ריבוי נישואין, איחוד משפחות שבחלקו יכול להיות גם פיקטיבי ומבויים.
פסקי דין נוספים של בג"צ, בהם היתה התעלמות והתרחקות ממסורת ישראלית, מנהיגיה ואמונתה, היה ברישום שתי אמהות בנות אותו מין, כאמהות לילד של אחת מהן.
כך גם עוררו שופטי בג"צ את חמתם של היהודים המאמינים, כאשר אישרו את תפילת הנשים עם טלית ותפילין ליד הכותל המערבי, המנוגד למסורת ישראל ואמונתה.
באותו קו ובאותו עקרון - לא אתפלא עם בג"צ יחליט בעתיד גם על ביטול הפרדת הנשים מהגברים בבתי כנסת ובחתונות של היהודים החרדים.
הבעיה המרכזית של ההחלטות האלה שהן ניתנות לפתרון משפטי ומעשי, אך לא בדרך המלך שבא מוביל בג"צ את החברה הישראלית, תוך זעם והתלכדות הזרמים הדתיים והמאמינים בעם - נגד בית המשפט העליון ושלטון החוק במדינה.
במאמרי "בג"צ בשדה מוקשים" - פירטתי את הנושאים בהם בג"צ טעה וחרג מסמכותו, ע"י אימוץ התיאוריה של "אימפריאליזם שיפוטי" - לאמור: התערבות בתחומים לא לו כגון: מוסר, אמונה ודת, דעה לה שותפים גם משפטנים מובילים רבים, אנשי ציבור ושופטים עליונים בדימוס.
אם ניקח לדוגמא את הבג"צ האחרון של רישום נישואין של בני אותו מין כנישואים בתעודת הזהות, הרי כפי שציינתי לעיל אין כל חידוש דרמטי בהחלטה. גם בעבר הורה בג"צ לפקידי משרד הפנים, שהם חייבים לרשום בצורה פרוצדוראלית את אלה שהתחתנו בקפריסין נישואין אזרחיים, ועכשיו גם אלה שהתחתנו בקנדה וגם אם הם מאותו מין.
כלומר, ההוראה היא מנהלית בלבד, כפי שהדבר גם מופיע בתוכן פסק הדין, שם נאמר בפירוש שאין בהוראה כדי לשנות מהפרשנות בעבר או להכיר בנישואין מבחינה מהותית כתא משפחתי מסוג חדש.
לכן יכול להיווצר מצב אבסורדי שאותו פקיד שירשום את בני הזוג כנישואין בתעודת הזהות, יגיד להם 5 דקות לאחר מכן, מצטער, אין לכם זכויות חברתיות, משפטיות כבני זוג נשואים, כמו לגבר ואשה לפי דת משה וישראל.
יתירה מכך - את נושא רישום שתי אמהות לסביות כאמהות של בן אחת מהן, ניתן לפתור ע"י כך שאם אחת היא האם הביולוגית הטבעית - ואילו חברתה לחיים תהיה אפוטרופסות בשותפות עם האם הביולוגית, והפלונטר נפתר בלא צורך בהתערבות בג"צ ובהחלטה עקרונית חריגה.
כך גם ביתר התחומים, השנויים במחלוקת. כבר בעבר הוכרו בני אותו מין, כזוגות לזכויות סוציאליות וחברתיות, וכשווי זכויות בתחומים רבים, לכן כאשר בג"צ מכריז ומודיע שמדובר בשוויון זכויות ומניעת אפליה על רקע מיני, הציבור מבין, מקבל ומשתכנע. אבל כשרוצים בכוח לפגוע באמונתו, דתו ותפיסת עולמם של רבים מאזרחי ישראל, בג"צ עושה טעות, שיכולה להביא לפילוג ולקרע בעם ללא סיבה הגיונית ומשפטית מספקת.
הנשיא ברק פרש עם פסק דין, שחלק מפרש אותו כתקדימי, דרמטי, רואה עתיד ואחרים, ביניהם השופטים שישבו בעתירה עצמם, מנסים להדגיש שמדובר בהחלטה פרוצדוראלית ומנהלית, שחוזרת על החלטות דומות בעבר, ואין בה כל חידוש ובוודאי לא בסיס לתקדימיות.
אבל, לא תמיד התוכן המעשי הוא שקובע, אלא הסמליות שבהחלטה, האינטרפרטציה שניתן לתת לה וכיוון הרוח הנושבת מן ההחלטה. חבל שבג"צ שוב נכנס לשדה מוקשים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
